בת עין המבואר ב' כרכים / עוז והדר
רבי אברהם דב מאבריטש (נקרא גם: הרבי מאבריץ, כונה אד"ם, וחתם את שמו אברהם דוב מאברוטש(1760 ה'תק"ך - 1840) היה רב חסידי ומחבר הספר בת עין.
נולד בשנת תק"ך בערך לרבי דוד מגיד מישרים בחמילניק. נישא לבתו של רבי נתן נטע מאבריטש, תלמיד הבעל שם טוב. היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל וגם של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואווריטש.
אהבתו לארץ ישראל משתקפת רבות בספרו בת עין. בשנת ה'תקצ"א עלה לארץ ישראל.
עם הגיעו לארץ, השתכן בצפת, שם נתקבל בכבוד רב על ידי עדת החסידים, שמינו אותו לרבה של העדה.
ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, מתאר את התרשמותו מהרב מאוורוטש:
האיש הזה הוא אחד מן האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי, ויהי הנקל לו לעבוד את עבודת העדה בלי כל קבלת פרס מקופת הקהל, והנה הוא עוד מחלק את כל אשר לו עם עניי עמו. (ויקיפדיה.(
































